פסק-דין בתיק ת"א 001037/02

1.         התובעת מנהלת תחנת תדלוק, אחת מני רבות, הממוקמת סמוך לצומת תנובות אשר בשרון (חלק מחלקה 1 גוש 8130).

            צומת תנובות חוצה, ממערב למזרח, כביש ארצי מס' 57 המוביל מנתניה במערב לכוון טול כרם אשר במזרח.

מתחנת התדלוק לצומת תנובות (ולכביש 57) קיים כביש גישה המאפשר כניסה ויציאה של כלי הרכב הנעים בכביש 57 לתחנת התדלוק וממנה.

תכנון התחנה והקמתה ע"י התובעת הושלמו מספר חודשים לפני שמ.ע.צ. חסמה את כביש הגישה מהצומת לכביש המוביל למושב תנובות לצורך ביצוע עבודות הרחבה ושיפוצים בכביש 57. כתוצאה מכך נחסמה הגישה לתחנת התדלוק לכלי הרכב הנעים בכביש 57 ממערב למזרח. כלי הרכב שנעו בכוון זה ואשר בקשו לתדלק, נאלצו, עקב כך, לנסוע מספר מאות מטרים בכביש צר העוקף את הצומת על מנת להגיע לתחנת התדלוק. נתוק התחנה מהצומת התארך זמן רב מהמתוכנן (22 חודש). בפרק זמן זה נפגעה פעילות  התחנה "באופן דרסטי" כך לטענת התובעת, שכן כמות כלי הרכב אשר פקדו את התחנה וביקשו לתדלק בה פחתה באופן משמעותי.

כתוצאה מהירידה בפעילות נגרמו לתובעת נזקים כספיים, אותם תובעת היא מהנתבעת. בגין מעשיה והתנהגותה עליה לפצותה, לטענתה, על נזקים אלה.

עם תחילת הדיונים, פוצל הדיון באופן שאלת אחריותה ו/או חבותה של הנתבעת לפצות את התובעת, בגין מעשיה או מחדליה כטענת התובעת, נדונה תחילה ולגבי שאלה זו, בלבד, הציגו הצדדים  את ראיותיהם וסכומיהם.

2.         את תביעתה מבססת התובעת על שורה של עוולות שבצעה, לטענתה, הנתבעת, אשר הסבו לה נזקים כבדים. כך הפרת הוראות חוקיות המנויות בחוק התכנון והבניה, וכך רשלנות בתכנון ובבצוע עבודות ההרחבה של כביש 57. עוד טוענת התובעת כי הנתבעת הפרה כלפיה התחייבויות, כפי שיפורט בהמשך, ויצרה מטרד שפגע בתפקודה של תחנת התדלוק וכתוצאה מכך לנזקים כספיים לתובעת.

הנתבעת דוחה את טענות התובעת וטוענת כי אין מוטלת עליה כל חובה לפצות את התובעת בגין הרחבת הכביש הארצי מס' 57 ושיפוצו, לרבות חסימה זמנית של צירי תנועה על מנת לאפשר בצוע העבודות, שנעשו במסגרת חובתה כלפי הציבור וסמכותה על פי דין.

3.         עיקרי העובדות אינן שנויות, למעשה, במחלוקת בין הצדדים.

בניית תחנת התדלוק הושלמה בינואר 2000 ובסמוך לאותו מועד החלה לפעול. מספר חודשים לאחר מכן החלה הנתבעת בעבודות בצומת תנובות ובכביש 57, אשר במסגרתן נתקה את הצומת מכביש הגישה לתחנה.

במקביל סללה הנתבעת מעקף שאיפשר כניסה למושב תנובות ולתחנת התדלוק דרך כביש עוקף. הנסיעה בכביש העוקף האריכה את הדרך לכלי הרכב שבקשו לתדלק בתחנה במספר מאות מטרים, אותם הם נאלצו לנסוע, כך לטענת התובעת, בדרך "פתלתלה" העוברת באזור התעשיה הסמוך.

חסימת הגישה לתחנה, דרך הצומת, לכלי הרכב הנוסעים ממערב למזרח היתה אמורה להתמשך בין 4-6 חודשים (לאחר סלילת המעקף), אך בפועל היא התארכה ל-22 חודש, כך שהצומת וכביש הגישה לתחנת התדלוק ולמושב תנובות נפתחו במאי 2002, למעלה משנתיים מאז ש-מ.ע.צ. החלה בעבודות ההרחבה והשפוץ בצומת.

4.         רשלנות

טוענת, כאמור, התובעת כי מ.ע.צ. התרשלה כלפיה, אם בשל העובדה כי הפתרון שמצאה על מנת לאפשר גישה לתחנה, ע"י סלילת כביש עוקף "פתלתל", לא היה מענה סביר לבעיה שנוצרה עקב חסימת הצומת, וכי ניתן היה למצוא פתרון סביר אחר שהיה מאפשר גישה ישירה מכביש 57 לתחנת התדלוק גם במהלך ביצוע עבודות ההרחבה, ואם בשל בצוע לקוי ורשלני, אשר גרם להתארכות משך העבודות מעבר לצפוי ולמובטח.

על מנת לבסס תביעה על יסוד עילת הרשלנות, היה על התובעת להצביע על קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) של הנתבעת כלפיה, כי חובת זהירות זו הופרה וכתוצאה מההפרה נגרם לה, היינו לתובעת, נזק.

ודוק: היה על התובעת להצביע על קיומה של חובה המוטלת על הנתבעת לנהוג ולפעול באופן ראוי במהלך בצוע עבודות ההרחבה והשפוץ של הצומת וכביש 57, כפי שמצפים מהאדם הסביר, ובמקרה זה מקבלן לבצוע עבודות דומות, לפעול ולנהוג.

בנטל זה לא עמדה התובעת.

לא הוכח כלל כי ניתן היה להמנע מחסימת הגישה מצומת תנובות או מכביש 57 לתחנת הדלק, במהלך בצוע עבודות ההרחבה, וכי חלופות אחרות שהוצעו על ידי המומחים מטעם התובעת ראויות או סבירות יותר, מבחינה תעבורתית כוללת המביאות בחשבון את צרכי כלל ציבור המשתמשים בדרך, ולא רק את צרכי התובעת.

איש אינו טוען, ובכלל זה אף לא התובעת, כי היה על הנתבעת להמנע מעבודת ההרחבה, רק משום שעבודות אלה חסמו את הגישה הישירה מהצומת למושב תנובות או לתחנת התדלוק, מה עוד שהגישה לתחנת התדלוק לא נחסמה כליל.